החלטה בתיק ת"א 3444-07

בפני בקשת התובעים לביטול פסק הדין שניתן מחמת חוסר מעש מטעם התובעים ביום 24.10.11.

לטענת התובעים, רק ביום 17.11.11 נודע להם על פסק הדין, עם קבלת שובר לתשלום אגרת פסק דין.

לטענת התובעים, לא היה כל חוסר מעש בתיק מאז החלטת בית המשפט מיום 08.09.11 ועד לפסק הדין ביום 24.10.11, שכן הם פעלו והגישו הודעות לבית המשפט בתאריכים 16.10.11, 24.10.11, 31.10.11. לטענתם, הבקשות הוגשו כאשר בכותרתם 3 מספרי תיקים: ת"א 1676/08, ת"א 4369/04, ת"א 3444/07, ומשום מה הבקשות תוייקו אך ורק בתיק אחד (ת"א 1676/08) ואף ניתנו עליהן החלטות כבוד השופט שרעבי באותו תיק.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה - אני מחליטה על דחיית הבקשה, כלהלן.

מעיון בהשתלשלות הבקשות וההחלטות בתיק שבפני כמו גם בת"א 1676/08 עולה, כי הבקשה היחידה שהגישו התובעים, מאז 08.09.11 ועד למתן פסק הדין, הוגשה אך ורק בת"א 1676/08 ביום 16.10.11 במענה ברור וישיר להחלטת כב' השופט שרעבי מיום 27.09.11 בת"א 1676/08, שזו סיפא לשונה: " אני קובע התיק לת.פ. ליום 17.10.11. אם עד מועד זה (ופגרת חג הסוכות נמנית במנין הימים) לא אקבל כל הודעה מטעם ב"כ התובעים כי הוגשה עתירה בנדון בצירוף העתקה, אוציא אל הפועל את ההסדר הדיוני, ואדחה התובענה". מכאן אין כל ספק, כי הודעת התובעים שהוגשה ביום 16.10.11, היתה במענה להחלטת כב' השופט שרעבי ובמטרה לעמוד בתזכורת-הפנימית שקבע.

התובעים התעלמו כליל מהחלטתי בתיק הנוכחי, ובחרו לפעול על פי ההחלטות בתיק האחר בלבד. מכאן ברור כי גם מבחינתם, זנחו את תביעתם בתיק זה.

אף לו התכוונו התובעים כי הבקשה מיום 16.10.11 תתוייק גם בתיק הנוכחי, היה עליהם לוודא זאת במזכירות בית המשפט. אין המדובר בשלושה תיקים מאוחדים, כי אם בשלוש תובענות נפרדות, לכן אף לא היה כל בסיס משפטי להגשת הבקשה מיום 16.10.11 תוך ציון מספרי שלושת ההליכים כאילו הם מאוחדים. מכל מקום, וודאי שאין להחלטות בתיק האחר רלוונטיות בענייננו.

הודעת התובעים , שהוגשה לטענתם ביום 24.10.11, הוגשה בת"א 1676/08 למעשה רק ביום 25.10.11 בשעה 13:02, ובכל מקרה - לאחר שניתן פסק הדין נשוא הבקשה הנוכחית - ולא להפך !

יתרה מכך, אין זו הפעם הראשונה בה מתעלמים התובעים מהחלטות בית המשפט בתיק זה. בדיון ביום 13.12.10 לא התייצבו עדי התובעים, אך בשל אי התייצבות הנתבעת בזמן שביתת הפרקליטים, נדחה הדיון. בדיון ביום 05.07.11 שוב לא התייצבו עדי התובעים, ולאחר שמיעת הצדדים ניתנה בהסכמת הצדדים, החלטה לפיה ניתנת לתובעים האפשרות לפנות בעתירה לעניין כנסית העדים לארץ, וכי ככל שלא תוגש עתירה עד ליום ליום 11.09.11, יינתן פסק דין הדוחה את התובענה.

ביום 08.09.11 הגישו התובעים בקשת ארכה להגשת העתירה, ועל כך ניתנה החלטתי כלהלן: " מלכתחילה הוארך המועד בהסכמה - ולא ראיתי מקום להאריכו עוד מבלי שצויינה כאן עמדת הצד שכנגד. לפיכך בשלב זה הבקשה נדחית". החלטה זו נמסרה לב"כ התובעים, ולמרות זאת, לא הוגשה בתיק זה כל בקשה ולא נעשה דבר בתיק.

כפי שקבעתי לעיל, בענייננו אין כל משמעות להודעה שהגישו התובעים בת"א 1676/08, אשר הוגשה במענה ישיר להחלטת כב' השופט שרעבי באותו תיק, ואין בה כל מענה להחלטותיי בתיק הנדון.

לאור כל זאת אני קובעת, כי הסברי התובעים לחוסר המעש בתיק שבפניי אינם מניחים את הדעת. הדרישה להציג הסבר כאמור אינה טכנית בלבד. ראה דברי המלומד זוסמן:

" לא היה פגם בהחלטה אשר מבקשים לבטלה, תלוי המבקש בחסדו של בית המשפט. במקרה כזה לעולם אין זכות קנויה בידו לדרוש את הביטול, אלא בית המשפט יציג לעצמו שתי שאלות אלה: ראשית - מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט? שנית - מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע - המבקש, אם יבוטל פסק הדין והנתבע יורשה להתגונן במשפט ? אמנם השאלה השנייה היא העיקר, ולשאלה הראשונה נודעת אך חשיבות משנית, אך אין זאת אומרת שמותר להתעלם לגמרי מן השאלה הראשונה. מקום שאין בפי בעל הדין כל הסבר למחדלו, ידחה בית המשפט את בקשתו (ראה ע"א 276/62 פ"ד י"ז 349; בר"ע 88/72 פ"ד כ"ו (1) 772)".

             [הדגשה שלי, ה.א.]

ראה: ד"ר זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שישית, עמ' 698.

וראה גם רע"א (י-ם) 2694/92 אינג' אליהו פבר נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל (פורסם בנבו):

" מוסכם על הכל שבין שני הטעמים שעל בית המשפט לשקול, בבואו לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד - הטעם למחדלו של המבקש ועילת ההגנה או התביעה - הטעם השני עיקר וההטעם הראשון טפל לו. עם זאת אין להתעלם גם מן הטעם הראשון ובית המשפט זכאי לקבל מן הנתבע הסבר מה מנע ממנו להתגונן כראוי ".

[הדגשה שלי, ה.א.]

יפים לעניין זה דברי כב' השופטת פרוקצ'יה: